<h1>ראבי"ה סימן ת"ח</h1>
<h2>דף עב.</h2>
בינ[ו]תי מפת[רו]ן רבינו יהודה ברבי נתן דבעי למימר דתנא דמתניתין ותנא דברייתא בחד טעמא מוקמי לפלוגתא דבית שמאי ובית הלל, וכרבי יהודה שאמר מחיצ[ות] המגיע[ות] לתקרה לכולי עלמא ש[מ]ן מחיצות [ל]חילוק רשויות, ודכולי עלמא אם אין מגיעות לתקרה, או בפחות משלשה לתקרה, לא שמן מחיצות להפריד רשויות, מיהו כשמוליכין עירובן למקום אחר פליגי, בית שמאי סברי עירוב לכל חבורה וחבורה, דגזרינן שאין מגיעות אטו מגיעות, ובית הלל סברי לא גזרינן, כיון דאינם מגיעות לתקרה ולא בפחות משלשה לתקרה שהטרקלין מחברם, ולא שנא מוליכין [עירובן] למקום אחר [ולא שנא] מביא[ין] אצלן דעירוב אחד לכולם. ומסקנא דסוגיא דא בין לתנא דמתניתין בין לתנא דברייתא דמחיצה המגיע[ה] לתקרה חילוק רשויות זו צריכה עירוב ביניהם, וכל שכן כששרויים כל חבורה וחבורה לבד בחדרים ובעליות, כדתנן במתניתין ומודים בזמן שמקצתן שרויין וכו'. הילכך שני בני אדם ששוכרים בית בין שניהם, ואחד דר בחצר והשני בעלייה, לפי ראות עיני צריכין עירוב ביניהם. והיכא שנשתתפו בככר או בתבשיל או בעיסה וכיוצא בהם אין צריכין לערב, כאשר הוכחתי ה[לכה] בעל הבית שהיה שותף. ונראה לי דאהא סמכו הקדמונים שלא הצריכו לערב שני בעלי בתים הדרים בבית אחד, דמסתמא משתתפין הם בתבשיל של כלי אחד או בככר וכיוצא בהן. וכן בני אדם ההולכים בספינה בשבת תניא בתוספתא דשבת [פרק עשירי] [ש]צריכין לערב, וכגון שחלוקין בדיורין. וקתני סיפא ושאר שאין להם [בתים] הרי הם כשרויין בחצר.
